נפילה ופיכחון
מי שביקש ליפול בשדה הקרב שלא יתפלא שעל לשונו יופיעו מוגלות ישנות המבקשות להפתח שוב ולאותת לנופל שיש לטפלן.
במיוחד בחודשי הקיץ, שבהן ידע הנופל, שעליו להזהר יתר על המידה משימת אבנים במסלולו שמא ימעד או יחליק.
אם כי אבנים אלו הם התאווה לנפש הבהמית, המכורה לחומר המוצק שממנו עשויים הלבנים האפורים.
בינתים, ביקש האדם בכל ליבו להרפא מנגעים אלו בלשונו והצהיר הצהרות פומביות על שעליו יקח לעשות, כי בכוונתו לדכא את מיניותו עתירת השנים.
הביט בו הבורא ואמר: ״לא כך הדבר״, אלא אם כי פסע אחר פסע, ובכל פסע - בקשה שקטה וענווה.
בידיעת הפחד ושילוחו אליו, בהתכוונות להלחם בחרבות אור ובאמצעות כנותו הבלתי מתפשרת של האדם המועד והתמדתו ארוכת השנים בנתיב הבריחה, המוסט להתמדה מהסוג האחר.
וכעת - ברא על עצמך את בוראך ועשה למענו, לזכותו ולאהבתו.
היה שלם בבחירה זו, יאירו השמיים
16.8.26
