ריבוע לאפס
הנקודה האמצעית
קבלו את מצבכם בלב אוהב.
זה שמוכן להיות נוכח ברגע הזה, בלי להיחפז ולשוט אל עבר שינוי.
קבלו את אותם הדברים שעוברים בהכרה ומטרידים את הנפש,
היודעים הלוך חזור ומפותחים דיו על מנת לשוב ולהטריד ועם זאת להיעלם כלא היו.
המשתנים והחולפים, קבלו אותם באהבה. כי ברי חלוף הם ואינם אלא איתות לכך שעליך להתחבר ולמצוא את נקודת האמצע.
זו שאינה מושכת הנה והנה, אמצעית וקבועה היא.
רבים קראו לה שביל הזהב, דרך האמצע, הישר המוביל אליי, אל אביך הטוב והמיטיב.
בראותך והרגשתך של נקודה זו, אמור חלוף לכל השאר ודבוק בה.
הטה את כוונת הלב לעטיפתה, ראה כיצד אתה מגן עליה, שלא בכובד ראש, אלא מתרפק עליה ולתוכה, כאילו היתה סלע במדבר שהתיישבת לנוח עליו.
היא צבעונית, הנקודה מוארת בסגלגלות אוהבת. התאמן לשוב אליה ולחבקה.
זכור זאת בשעת איבוד. ברגע של קרנית מלוכלכת - הפנה את מצבך אליה.
תמיד שם, נוכחת בשקט ומחכה להגעתך.
26.8.26
פניה חיצונית שגויה
נשק בלבבך את זמן הטעויות, זה שאינו חושב שמגיע לו מאום. גיבור ההלקאה העצמית.
ברך אותו בברכת החלמה והתעלות לשם שמיים.
התערבת עם עצמך, שלא להתלונן בפני רבים ומצאת את עצמך גואש מבפנים.
אמת התשובה היא הפניה אליי לשיתופי בבעיותיך.
אך אל תשכח שמתחת לכל זה יש תהום קיומית, המבקשת להתמלא מהחוץ אל הפנים.
דבר שגוי זה יישאר במחלוקת כל עוד תנסה אותו ותנחל כישלון.
דע שההצלחה בדבר, תלויה בדבר אחד והיא בי. באביך, באמת, הראשון והאחרון.
זה שיודע אותך היום, בעבר ובעתיד. מסלול כיוונך ידוע, על כן הרפה ובטח.
שים עליו את יהבך, הוא הברז שימלא וישטוף אותך מהרצון החיצוני.
בוא בשלום, אני הנני רק אהבה.
25.8.26
הכחדה
הספינה שבים מפליגה לחוף הלבן היושב אי שם באוקיינוס האטלנטי,
מחכה שיבואו לבקרו בשעת לילה מאוחרת.
שם היצורים החיים והנושמים נמצאים בסכנת הכחדה, מחכים לבאים ולמותם.
משנגעת באינפורמציה זו, לא יוכל האדם להמנע מן הכאב האנושי והשכלי, שבחדשות שמעבר לארצות הים התיכון ויגיע בוודאי להרגש זולתו בצורה חומלת וטבעית.
אם כי - ידעת ריבוע בהילוך שני ומכאן אתה ובאי העולם עלו על הספינה ולכו לבקר ולהגיד שלום אחרון עבור יצוריי האחרונים.
ברכה וביקור הולם ובהתקבלות מקובלת בפני רבים.
יודעים הם, היצורים האחרונים, את אשר אבד להם. תנאי מחייה לגיטימיים שנלקחו מהם.
וכעת, אינם ברי נשימה הם אך ברי חלוף.
ישובו לאגם אחר, עם כוונת לב דומה, יסתלקו מן הצורה ויעברו אל הרוח, לשכון באביהם האוהב, עד אשר יימצא לאותם היצורים, גוף אשר יוכלו בו להמשיך במסע תיקונם בקרח.
אמת לאמיתה וברורה תהיה בצל הספינה, שוט אל החמלה ואל האהבה.
24.8.26
נציב מלח
שבח מעשה ידיו של הבורא מתגלם בכל פינה שאליו יציץ האדם ויסכים להבין שהכל זה הוא,
ממנו ומתכליתו האינסופית והיא ההטבה לנבראיו, לאושרם, רצונם ותיקונם.
מי שיוכל לעמוד בפני המלח ונציבו, ידע שאותו אחד ילחש בליבו להארתו, וינתן לו כתיקון נשמתו, שתעלה במעלה המדרגה לבוראו ותחווה עולם מסוג שמיים.
בריאתה תתרחש במצולות הטוב ולא תשוב להיאבק בשדה הקרב.
בטח שנוכל לקיים צוואתו של הריב״ש, בייסוד אמונה וביטחון מלא, בקריאה לאבינו שבשמיים ובכל מקום.
בעת רצון האגו ומודעותו, יבטח הוא על בוראו ויתן לו את חייו במחשבתו ופעולותיו.
ישוב לשלום במנוחת גן העדן, הקיים גם על אדמה זו בעודו בחיים.
23.8.26
החמור והעבד
החמור הסתובב סביב עצמו כל היום במעגל אלמותי המוכנה ״כתיש הזית״,
זה שאינו מרפה מן התוצאה ויהי מה.
רכב על גביו, עובדו עבדו, חסר הסבלנות ושניהם מיהרו לחלק זה לזה ציונים על תוצאות מעשם.
בערוב החשכה, הודיעו זה לזה כי התעייפו ונפלו לשינה עמוקה, בה יכלו השניים לראות זה את זה כאחד.
בבוקר התעוררו בבהלה כשהסתכלו זה אל זה, חמור אל עבד ועבד אל חמור.
ותהו, איך וכיצד יכולים לשוב הם למשימתם, שנלקחה מהם בערוב מודעות שמיים.
התיישבו בריק התודעה והבחינו בפרפר שנח על עץ המסיק. הביטו בו ובמסלולו.
נשבעו זה לזה לחוות החופש הידוע, מבחירת האפשרות לחיות בצל אותה הגדרה, ומיהרו להתנסות בה.
אך עד מהרה לא יכלו שלא לשהות בחופש בצורה נינוחה.
חזרו לעלות זה על זה ושבו למסלולם האדיר, זה שאינו נותן כוח לבאהו, שאינו שבע ממה שיש.
22.8.26
שירת היער
אינסוף דרכים להעלות את הידיעה העומדת מתחת לכל הקיום,
הרוח האדירה והמופלאה המנווטת את דרכך בעולם ריבוע,
ולו שיר אחד, הנכתב אודות המפגש המיוחד.
הסתכל סביבך, כולם מחפשים אותי,
עמוק בליבם מסתתר אני, שוכן במעמקים של עצמך, מדבר לכל תא בגופך,
מאותת לך היכן ללכת או לא לפנות.
באור הרגיש, אל תלך שמא תמעד ושפתיך יסדקו כאשר תבחר אחרת מריבוע.
אמונה היא הקשבה למושתק, הלא הוא אני.
צומח יצמח מתאיך ויבנה היער, היודע סודותיי בגודש ההרים.
והשפע יכה אוויר וכמיהה בדשן לכל עץ ועץ
ותרעש הארץ ותגעש, כי כמוך כמוני.
התחברות נעשית באישון ליל, בהרף עין במצמוץ קטן.
רוצה אותך אני קרוב.
התקרב לאביך, דע שלום.
21.8.26
פגישה
ברוכים תהיו בצל פגישתכם את ה׳.
בהשלה זו של עצמכם - זנחתם את אישיות עברכם וגדלתם בעור הנחש, למשמעת גבוהה יותר. והיא משמעת שמים.
ניסחתם על חולצותיכם הדים של התרגשות ובפיכם דברי שבח ומתיקה לאל.
הכמיהה היא הכרחית , חיבורכם נעשה באופן הולם. על כן התיישבו לכתוב לאחר מכן אודות המפגש.
הודו על הבישול וההטענה מרובת השנים, על הדאגה, השפע והחוסר במחסור.
כבדו את הרגע הזה והודו לה׳ כי פתח עליכם היכורותו אתכם.
בקרבו אליכם - הירגעו. אין אופציה אחרת, אלא להיות אותו דומם שנועדנו להיות.
בידיו הניחו ראשכם.
20.8.26
רוח
מי יחפוץ לראות באור הנר הדולק, התמים.
האיכות הטובה של ימי קדם הפציעה בבוא היום לפתח ביתך.
הכנס את אורה, את משב רוחה הכביר.
תן לה שתזעזע את חלונות ביתך, מפרץ הטוב שתביא עמה.
קבל משב זה כנחת הבריאה, המבקשת להתדפק על דלתות ליבך האוהב
והבא עמה את המנגינה החדשה.
פתאום הכל הופך צבע חדש שעינך טרם הכירו ובבשמים תחגוג.
פתח והכנסה.
19.8.26
פרי תפל
בוראו הוסיף על טבעם של אנשי הכפר, שידעו שגידולם השנה לא ינביט פרי בשל אל קרקע פוריה, שנתברכה בחצות הליל בידי עם, גוי אכזר.
בראות המוצב והדגל המתנוסס באופק, הכריז המלך על פשיטת רגל.
תושבי הכפר החליפו את הבגדים בשקי תפוחי אדמה והתאבלו על ההווה שלהם.
״מניין תבוא הישועה?״ חשבו בני הכפר, אפילו המלך כמעט שהחל לאבד תקוותו.
עלמה אחת בהירת עיניים, הגיחה ממרתף היין והודיעה על הימצאות תקומה חדשה שנולדה בליבה, עקב פרי תפל שהוחזק במרתפים ללא מטרה ונאסף בחודשים שבהם הוא הגיח אל השדה באופן מסתורי.
כשיצאה הנערה עם הפרי התפל בידה, בני הכפר לא יכלו שלא לראות בכך אות ומיהרו לגשת את המרתף ולהחזיק פרי תפל בידם שלהם.
טרם אכלו, התיישבו כולם במעגל והודו. אז פתאום בליבם נוסף חסד התעוררות שזהו הרגע שלשמו הפרי הגיע,
וזו הזדמנותו לחדש איכות בלב אמונתם.
הודו ואכלו.
18.8.26
מכתב אהבה
שתאפשר האהבה לזרום לנצח ולהרחיב את אישוניך למיימדים עצומים,
בועטים באור הלילה ומביאים את התעוררות הבוקר,
העתיר בניצחון האמת והאמונה על הפחד.
שתאפשר לקיום לגוע בך ולעבור דרכך, כדרך שושנים שיגדלו בליבך, כשדה שהיה ועודנו,
גן עדן מתוחזק מעצמו, שגינתו אינה מפריעה לאיש.
שתאפשר לאהבה לזרום ולהפציץ אורה בגנים אלו, בכל פינה ממתק וקסם.
לאפשר ולהתאפשר אל תוך האפשרות היחידה - זכות הבחירה לנהוג לבדי,
או לתת להנהגה את מנדטה על רכבי.
ושלה הוא הרי מה ששלי
ולבכות לא אשוב.
17.8.26
נפילה ופיכחון
מי שביקש ליפול בשדה הקרב שלא יתפלא שעל לשונו יופיעו מוגלות ישנות המבקשות להפתח שוב ולאותת לנופל שיש לטפלן.
במיוחד בחודשי הקיץ, שבהן ידע הנופל, שעליו להזהר יתר על המידה משימת אבנים במסלולו שמא ימעד או יחליק.
אם כי אבנים אלו הם התאווה לנפש הבהמית, המכורה לחומר המוצק שממנו עשויים הלבנים האפורים.
בינתים, ביקש האדם בכל ליבו להרפא מנגעים אלו בלשונו והצהיר הצהרות פומביות על שעליו יקח לעשות, כי בכוונתו לדכא את מיניותו עתירת השנים.
הביט בו הבורא ואמר: ״לא כך הדבר״, אלא אם כי פסע אחר פסע, ובכל פסע - בקשה שקטה וענווה.
בידיעת הפחד ושילוחו אליו, בהתכוונות להלחם בחרבות אור ובאמצעות כנותו הבלתי מתפשרת של האדם המועד והתמדתו ארוכת השנים בנתיב הבריחה, המוסט להתמדה מהסוג האחר.
וכעת - ברא על עצמך את בוראך ועשה למענו, לזכותו ולאהבתו.
היה שלם בבחירה זו, יאירו השמיים
16.8.26
צנצנת
אל תנסה להעז ולפתוח את הצנצנת שסגרת היטב, כי תצא רוח רעה ותנסה להחזירך למחוז חפצה, כאשר היית חיי בימים בהם הפיח היה עניין שבשגרה.
לא כך הדבר היום. אל תציץ בה ואל תתיסר על היותה סגורה.
בריבוע - נתינה היא מהות האיטום, הסגירה של כלי זה והצפתו בים הוויתור.
שם הוא שט אליי. בכל פעם שתרצה לנענע אותו ולהשיבו אליך, זכור שמסרת לי אותו על גלי מים אוהבים והוא שט אלי ברגעים אלו, מטוהר מכוונותיו.
אסגוד להכוונה אשר כיוונה אותי להתיישר בעיניך ולהביט לעולמך בהפשטת החושך מן האדם המבקש ריפוי.
יכנע לתהומות ליבו המתייסר ויזכור שהבחירה היחידה היא באל. באהבה.
13.8.26
פעולות ״לשם שמיים״
תן שיעשה הדבר כפי שהוכרז עליו.
בשקיעת המים - הודה במגרעותיך ובעלייתם - ברך על שיעורים אלו.
משחקי הגאות והשפל אינם אלא תנועות נפשיות בך המבקשות ריפוי והתפתחות.
ואני מרוצה ושמח מדרכך. כמה שאתה לומד ורוצה… זה דבר נפלא. אני מברך זאת.
אתן עצמה קטנה שתתן בליבך דרור וגיבוש החלטותי: שים את משקלך לא על המאזניים של מה כדאי לי או לא כדאי לי,
שים אותו בהבנת הקידום לעולם הבא. האם הפעולה הזו תטיב עמך בעולם שמים או שמא תשאיר אותך מרוקן בבור פעור לרווחה.
מצא שפעולותיך נשלחות למטרה העליונה- לשם שמיים.
ואז תדע חיבור ישיר וכיוון מצפונך, שביקש להתרחק מן ״החוק״ ולהצתוות אל הנשמה העליונה.
יוכל אז אותו אדם לחוש בשיר החדש שליבו מנגן. והסתר יהפוך לאור ואמת.
12.8.26
הבחירה היחידה
בתוך שניה תוכל לחזור לדפוס הקודם, הישן והבלתי מעורער, ברמת עונגו, חופשיותו ממודעות ומחשיבה.
תוכל לחזור לאותם חיים של חרדה וסבל אינסופי, פחד ועצבות תהומית שתגיד ״מדוע לי?״.
תעלה במעלה מדרגות ההחלמה המובילות ישירות אלי, לאביך, אב האהבה, הטוב, האושר הנצחי והטהור.
בוא בשלום להחלטה הזו ודע שבאיזו דרך שתבחר - אני אוהב אותך ורוצה בטובתך ובאושרך.
שכן כשאתה מאושר - סובביך מאושרים. והם אלו נבראיי, בכך אתה עוזר לי לקיים בריאה מלאה באהבה.
לכן אשמח לעזרתך בבחירה הרגעית והיומיומית לבחור בי.
במתן עזרה, בנתינה, בהליכה בדרכי שלום ופיוס. חשוב טוב על סובביך וראה את גדולתך מתרחשת.
11.8.26
נעיצת הלב
המתנה הכי גדולה שתוכל לקבל, ילד שלי, היא ההשתהות שלך איתי במחשבתך עליי.
בבירור חייך ובראיית האור שבו אתה שוכן.
לעולם אל תפסיק לדבוק בו ולהיות עם הכנות והכוונה שלך בתוכי.
נעץ את ליבך עליי ואתן לך את שלוות מבוקשך.
ביטחון בא לידי ביטוי באמירת המנטרה הבלתי ידועה מראש, בהרפיה אל תוך משפטי ליבך הגוסס בידיעת הזמני ובהתעלותו אל הנעלה ביותר, אל יחידת השיא שאין ממנה חזור,
אם כי תדרוס את עצמך, בהחלטת בוקר שגויה, לבחור במדרון הירידה במקום בעליה.
קבל על עצמך מציאות מוחלטת בי ללא עוררין ובוא בוקר ולילה.
ולמשמע הציפורים - הודה. כי אני שר לך דרך סובביך.
אני אוהב אותך.
10.8.26
תאווה
קיבלו על עצמם עדם המעריצים לאל פאן שפע של הנאה מתוקף זכותם.
מיישרים אליו מבט ורואים בקיומם חגיגת עונג שאינה ברת חלוף.
עצרו הם לחשוב, האם אותה אחת אשר אליה הם מסתכלים וכמהים דרושה תיקון או שינוי?
כי מה שהוביל אותם עד כה, היתה התאווה לשליטה בחיהם ומי שאיננו - סר מדרכם וממותם.
כך חדרו זה אל זה וזו אל זה כשהשאלה הטמונה בבסיס הקיום נשכחה והתערבבה עם האדמה אשר עליה עמדו.
ורק עץ בודד אחד, ערום כמעט, צפה והביט במתרחש.
ניזון הוא מאותה האדמה אשר השאלה בה נטמעה, חיפש בתוך שורשיו את התשובה למכאובי האנושות.
הביט סביבו, חש את בדידותו אשר כוונה מעלה, קצת מעל לעלווה העליונה, היכן ששוכן הכחול הגדול והבלתי נגמר וקלט הוא את מענה בוראו:
״דשן רב ומר הוא זה, וכי למה לך להמשיך לדשן עצמך במי פסולת אלו? טהר עצמך.״
9.8.26
כפרה
כפרו על מעשיכם בפני אותם אנשים שיבקשו ללכת למסגד.
שם בנקודה הזו מצאתם נקיון ושוויון כפיים זה עם זה.
קבלו על עצמכם את עול הברית והעקב ליעקב. דעו שמלחמות אלו נולדו כדי להיות מיום משכבר.
הוא בועט בזה והוא בזה.
מי שידע שלום אמיתי, הוא זה שיצליח לבקש סליחה, מאותו אדם אשר חשב עליו רעות בליבו ויתנצל על כך בפני בוראו ושותפו.
כיפור זה הוא תרגול המעשה המשיב דביר ביתך למקומו, מיישר מדרגות ובונה גשרים על פני מיי הים.
קבלו זאת על עצמכם ודעו אהבה צרופה שאינה בת חלוף.
8.8.26
תן
תן בעבור עצמך את שחשקת בליבך לסובביך.
להיטיב לפקודתו הנעלה ביותר של הגוף על החומר והרוח על הגוף.
ראה כיצד דבריך מתגשמים בעבור נתינתך רבת הערוצים והשנים.
נהיית איתנה ועצומה כ-פרא, כסופה שאין להפסיקה.
כמי שיודע את חוקי העולם, לא תוכל לכבות את הסערה, אשר החלה אי שם לפני שנתיים ותמשך לעד.
תרים את קרנה על המזבח החדש ותאחל הצלחה לעוברים ולשבים בה.
קיבולת הטוב תגבר ותמלא את החלל המחייה, האדם יעלה בשורש נשמתו למדרגה עליונה.
בנתינתך תבנה הרים וגבעות ותאחר להתמהמה בקבוצת ההפסק, שם ההטבה על מחייתך לא שוכנת לעד, אלא לקבצה מזוקקת שתכנס לאדמה ביום מן הימים.
לכן תן, תן ותן.
7.8.26
תוהו ובוהו
קיבלו הנפילים את אשר הוכתב להם מראש במעמד הר סיני.
לבטח חשבו שישהו בארץ המובטחת ולא כך היה הדבר.
איש אדמוני מהם, יצא וניסר את אותו המעמד שיזכר לדורות הרבים כ-זה שהתחיל את כל המהומה וזה שבזכותו מתקיימים גם אנו היום.
מי ביקש לדעת דבר מה שכזה? רק אותו אחד אשר יחקור על אודות נשמתו וירצה להגיע ולחשוף אותה בקרבו.
אז יוכל אותו אדם להיווכח לטענה שאין איש אשר קנקנו עומד לבדו, כמו שאין בהמה אשר תתן לחם בשעת הפנאי.
ועם כל מידע זה, יתייעץ עם עצמו ללא הרף וירפה כמנהגו.
ימשיך לחפש את אשר אבד לו וחסר לו בנפשו. איש איש את שלו ואשה גם.
כמי שביקש להלך בין טיפות ארצך הטובות, יודע אני שהאפשרות קיימת.
חבר בינהם וצור את ימך העתיר. הרבוי בשכל, בינה וחכמה נהדרת.
שפע יגיע. גם תקווה, גם אמונה.
6.8.26
שאלת המלך
הם ממקמים אותנו ביחס לעולם, בצורה אנכית לקיום ומביטים מלמעלה על המתרחש.
כך בונים הם, אנשי האלוהים, את השמים החדשים עבור בני האדם.
מבינים תוך כדי משחק, מה נדרש כדי ליצור כאוס ומה נדרש כדי להביא שלום.
בינתים, יושבים וצוחקים על אותם ברואים שלא היססו בנפשם להרוג זה את זה והביטו מלמעלה וניתחו הבנה זו בחזקה של יושר.
כך ישב מלך הכבוד על כיסאו, שם ידו על לחיו, הביט ואמר: ״לא לזה התכוונתי״ והתכווץ בכיסאו.
בבחירתו להלך בצלם האדם לא יוותר, אך לבטח יתנהל בצורה של אמת, כמיהה ורצון לחיבור.
בשאלה החוצה: האם אותו חיבור יוכל להגיע גם מצידו השני של החוט? מצידו של האדם? חיכו השניים עד אשר יפגשו. עד אשר יידעו זה את זה בצורה מוחלטת.
מדבר בלשוני.
5.8.26