תאווה

קיבלו על עצמם עדם המעריצים לאל פאן שפע של הנאה מתוקף זכותם.
מיישרים אליו מבט ורואים בקיומם חגיגת עונג שאינה ברת חלוף.
עצרו הם לחשוב, האם אותה אחת אשר אליה הם מסתכלים וכמהים דרושה תיקון או שינוי?
כי מה שהוביל אותם עד כה, היתה התאווה לשליטה בחיהם ומי שאיננו - סר מדרכם וממותם.
כך חדרו זה אל זה וזו אל זה כשהשאלה הטמונה בבסיס הקיום נשכחה והתערבבה עם האדמה אשר עליה עמדו.
ורק עץ בודד אחד, ערום כמעט, צפה והביט במתרחש.
ניזון הוא מאותה האדמה אשר השאלה בה נטמעה, חיפש בתוך שורשיו את התשובה למכאובי האנושות.
הביט סביבו, חש את בדידותו אשר כוונה מעלה, קצת מעל לעלווה העליונה, היכן ששוכן הכחול הגדול והבלתי נגמר וקלט הוא את מענה בוראו:
״דשן רב ומר הוא זה, וכי למה לך להמשיך לדשן עצמך במי פסולת אלו? טהר עצמך.״

9.8.26

---